כמו שהיינו פעם

שמי נטלי אזולאי, הייתי הנסיכה של אבא,
אבל הוא עזב את הבית עם אישה אחרת, שכח מעצם קיומי ונעלם.
נשבעתי שלעולם לא אתחתן. נשבעתי שאף אחד לא יתקרב ללב שלי.
ואז הגיע תמיר אסולין. הוא סלל את דרכו לאט ובסבלנות ללב שלי.
התחתנו והוא הקדיש כל יום ויום בחייו כדי להראות לי כמה הוא אוהב אותי, ואף המחיש זאת במעשים רבים. אבל אז הוא פגע בי, בדרך הכי כואבת שאפשר לפגוע באישה, איבד את האמון שלי בו, והרס את כל מה שבנינו יחד - בדיוק כמו אבא שלי.
הוא, מצידו, לא הפסיק להילחם עלינו, לא הפסיק לנסות לחזור להיות כמו שהיינו פעם.
אני, לעומתו, הייתי נחושה לסגור את הפרק הזה בחיי.
אבל כאם לתאומים קטנים, הנושאת ברחמי את ילדתנו השלישית, הבחירה הייתה קשה יותר. וכשהגבר שאני אוהבת נקלע לצרה, הייתי צריכה להחליט מהר אם אני נלחמת עליו או מוותרת עליו.
אני לא יודעת אם נחזור להיות כמו שהיינו פעם, אבל אני יודעת שהחיים הוורודים והשקטים שלנו הפכו לחיים של מלחמות זה בזה, וזה למען זה.
כמו שהיינו פעם, מאת אבישג צ'רחי, הוא רומן מציאותי ובו התמודדויות עם העבר ומלחמות על העתיד. הגיבורים מעוררים כעס, ועם זאת גם אמפתיה, ומכריחים את הקורא לבחור אם לנקום או לסלוח.